This site uses cookies.
Some of these cookies are essential to the operation of the site,
while others help to improve your experience by providing insights into how the site is being used.
For more information, please see the ProZ.com privacy policy.
Access to Blue Board comments is restricted for non-members. Click the outsourcer name to view the Blue Board record and see options for gaining access to this information.
Hebrew to English: Breaking the Pig General field: Art/Literary Detailed field: Poetry & Literature
Source text - Hebrew לשבור את החזיר
מאת: אתגר קרת
אבא לא הסכים לקנות לי בובה של בארט סימפסון. אמא דווקא כן רצתה, אבל אבא לא הסכים לי, אמר שאני מפונק. "למה שנקנה, הא?" אמר לאמא. "למה שנקנה לו? הוא רק עושה פיפס ואת כבר קופצת לדום. "אבא אמר שאין לי כבוד לכסף, ושאם אני לא אלמד את זה כשאני קטן אז מתי אני כן אלמד? ילדים שקונים להם בקלות בובות של בארט סימפסון גדלים אחר-כך להיות פושטקים שגונבים מקיוסקים, כי הם מתרגלים שכל מה שהם רק רוצים בא להם בקלות. אז במקום בובה של בראט, הוא קנה לי חזיר מכוער מחרסינה עם חור שטוח בגב, ועכשיו אני אגדל להיות בסדר, עכשיו אני כבר לא אהיה פושטק
כל בוקר אני צריך לשתות עכשיו כוס שוקו, אפילו שאני שונא. שוקו עם קרום זה שקל, בלי קרום זה חצי שקל ואם אני ישר אחרי זה מקיא אז אני לא מקבל שום דבר. את המטבעות אני מכניס לחזיר בגב, ואז, כשמנערים אותו הוא מרשרש. כשבחזיר יהיו כבר כל-כך הרבה מטבעות שכשינערו אותו לא יהיה רעש אז אני אקבל בובה של בארט על סקייטבורד. זה מה שאבא אומר, ככה זה חינוכי
החזיר דווקא נחמד, האף שלו קר כשנוגעים בו והוא מחייך כשדוחפים לו את השקל בגב וגם כשדוחפים לו רק חצי שקל, אבל מה שהכי יפה זה שהוא מחייך גם כשלא
המצאתי לו גם שם, אני קורא לו פסחזון, על שם איש אחד שפעם גר בתיבת דואר שלנו ושאבא שלי לא הצליח לקלף לו את המדבקה. פסחזון הוא לא כמו הצעצועים האחרים שלי, הוא הרבה יותר רגוע, בלי אורות וקפיצים ובטריות שנוזלות לו בפנים. רק צריך לשמור עליו שלא יקפוץ מהשולחן למטה
פסחזון, תיזהר! אתה מחרסינה," אני אומר לו כשאני קולט אותו מתכופף קצת ומסתכל על הרצפה, והוא מחייך אלי ומחכה בסבלנות עד שאוריד אותו ביד. אני מת עליו כשהוא מחייך, רק בשבילו אני שותה את השוקו עם הקרום כל בוקר, בשביל שאוכל לדחוף לו את השקל בגב ולראות איך החיוך שלו לא משתנה חצי. "אני אוהב אותך, פסחזון", אני אומר לו אחרי זה, "פייר אני אוהב אותך יותר מאבא ואמא. ואני גם יאהב אותך תמיד, לא חשוב מה, אפילו אם תפרוץ לקיוסקים. אבל דיר בלאק אם אתה קופץ מהשולחן
אתמול אבא בא, הרים את פסחזון מהשולחן והתחיל לנער אותו הפוך ובפראות. "תיזהר, אבא," אמרתי לו, "אתה עושה לפסחזון כאב בטן." אבל אבא המשיך. "הוא לא עושה רעש, אתה יודע מה זה אומר יואבי? שמחר תקבל בראט סימפסון על סקייטבורד." יופי. רק תפסיק לנער את פסחזון, זה עושה לו להרגיש רע". אבא החזיר את פסחזון למקום והלך לקרוא לאמא. הוא חזר אחרי דקה כשביד אחת הוא גורר את אמא וביד השנייה הוא מחזיק פטיש. "את רואה שצדקתי", הוא אמר לאמא, "ככה הוא ידע להעריך דברים, נכון יואבי?" "בטח שאני יודע", אמרתי, "בטח, אבל למה פטיש?" "זה בשבילך", אמר אבא ושם לי את הפטיש ביד. "רק תיזהר." "בטח שאני אזהר", אמרתי ובאמת נזהרתי אבל אחרי כמה דקות לאבא נמאס והוא אמר: "נו, תשבור כבר את החזיר". "מה?" שאלתי, "את פסחזון?". כן, כן את פסחזון", אמר אבא. "נו, תשבור אותו, מגיע לך הבארט סימפסון, עבדת מספיק קשה בשבילו
פסחזון חייך אלי חיוך עצוב של חזיר מחרסינה שמבין שזה הסוף שלו. שימות הבארט סימפסון, שאני אתן עם הפטיש בראש לחבר? "לא רוצה סימפסון". החזרתי לאבא את הפטיש: "מספיק לי פסחזון". "אתה לא מבין", אמר אבא, "זה באמת בסדר, זה חינוכי, בוא אני אשבור אותו בשבילך". אבא כבר הרים את הפטיש, ואני הסתכלתי על העיניים השבורות של אמא ועל החיוך העייף של פסחזון וידעתי שהכול עלי, אם אני לא אעשה כלום הוא מת. "אבא," תפסתי לו ברגל, "מה יואבי?" אמר אבא, כשהיד עם הפטיש עוד באוויר. "אני רוצה עוד שקל, בבקשה", התחננתי. "תן לי עוד שקל לדחוף לו, מחר, אחרי השוקו. ואז לשבור, מחר, אני מבטיח". "עוד שקל?" חייך אבא ושם את הפטיש על השולחן, "את רואה? פיתחתי אצל הילד מודעות". "כן, מודעות", אמרתי, "מחר". היו לי כבר דמעות בגרון
אחרי שהם יצאו מהחדר חיבקתי את פסחזון חזק-חזק ונתתי לדמעות לבכות. פסחזון לא אמר כלום, רק רעד לי בשקט בידיים, "אל תדאג", לחשתי לו באוזן, "אני אציל אותך".
בלילה חיכיתי שאבא יגמור לראות טלוויזיה בסלון וילך לישון
ואז קמתי בשקט-בשקט והתגנבתי ביחד עם פסחזון מהמרפסת. הלכנו המון זמן ביחד בחושך עד שהגענו לשדה עם קוצים
"חזירים מתים על שדות", אמרתי לפסחזון כששמתי אותו על הרצפה של השדה "במיוחד על שדות עם קוצים. יהיה לך טוב כאן". חיכיתי לתשובה אבל פסחזון לא אמר כלום, וכשנגעתי לו באף בתור שלום רק תקע בי מבט עצוב. הוא ידע שלא יראה אותי לעולם
Translation - English Breaking the Pig
By: Etgar Keret
Dad wouldn't buy me a Bart Simpson doll. Mom actually did want to but dad wouldn't agree, said that I'm spoiled. "Why should we buy it huh?" he said to mom. "Why should we buy it for him? The slightest peep from him and you stand to attention." Dad said I don't have any respect for money and that if I don't learn that lesson when I'm little then when will I learn it? Kids who get bought Bart Simpson dolls easily then grow up to be shoplifting punks because they're used to everything they want coming to them easily. So instead of a Bart doll he bought me an ugly porcelain pig with a slit in the back, and now I'll grow up to be okay, now I'm not going to be a punk anymore.
Every morning now I have to drink a cup of cocoa even though I hate it. Cocoa with the skin is a one shekel coin, without the skin is half a shekel and if I throw up straight after then I don't get anything. I put the coins in the pig's back and then if you shake it, it rattles. When the pig has so many coins that it doesn't make a noise when you shake it then I'll get a skateboarding Bart doll. That's what dad says, that way it's educational.
The pig is actually nice. His nose is cold when you touch it and he smiles when you put the shekel in his back and also when you put in only half a shekel, but the best thing is that he smiles even when you don't.
I made up a name for him too, I call him Pesachzon after a man who once lived in our mailbox whose sticker my dad could never peel off. Pesachzon isn't like my other toys, he is much more calm with no lights and springs and batteries that leak inside him. You only have to mind him so he doesn't jump down from the table.
"Pesachzon be careful! You're porcelain," I say to him when I see him stooping a little and looking at the floor, and he smiles at me and waits patiently until I take him down there in my hand. I really love him when he smiles, it's only for him that I drink the cocoa with the skin every morning, so that I get to put the shekel in his back and see how his smile doesn't change at all. "I love you Pesachzon," I tell him afterwards, "truly, I love you more than dad and mom. And I will love you always no matter what, even if you shoplift. But dammit you better not jump off the table!"
Yesterday dad came, picked up Pesachzon and began shaking him upside down wildly. "Be careful dad," I told him, "you're giving Pesachzon a tummy ache." But dad went on. "He's not making any noise Yoavi, you know what that means? That tomorrow you're getting a skateboarding Bart Simpson." "Great. Only stop shaking Pesachzon, it makes him feel bad." Dad put Pesachzon back and went to get mom. He came back after a minute dragging my mom with one hand and holding a hammer in the other one. "You see I was right," he said to mom, "this way he will know to appreciate things, right Yoavi?" "For sure I know," I said, "for sure, but why a hammer?" "It's for you," dad said and put the hammer in my hand. "Just be careful." "For sure I'll be careful," I said, and I was really careful, but after a few minutes dad got fed up and he said: "well, break the pig already." "What?" I asked, "break Pesachzon?". "Yes, yes Pesachzon," said dad. "Well break it, you deserve the Bart Simpson, you worked hard enough for it."
Pesachzon smiled at me the sad smile of a porcelain pig who understands that his time has come. Screw Bart Simpson, I'm supposed to hit a friend in the head with a hammer? "I don't want Simpson." I gave the hammer back to dad: "Pesachzon is enough for me." "You don't understand," dad said, "it's really okay, it's educational, come, I'll break it for you." Dad already raised the hammer and I looked at mom's broken eyes and at Pesachzon's tired smile and I knew that
it's all on me; if I don't do something he is dead. "Dad," I grabbed his leg, "What Yoavi?" dad said with the hammer still in the air. "I want another Shekel please," I pleaded. "Give me another Shekel to put in him tomorrow, after the cocoa. And then we break him, tomorrow, I promise." "Another Shekel?" dad smiled and put the hammer on the table, "You see? I cultivated some awareness in the
boy." "Yes, awareness," I said, "tomorrow." I already had tears in my throat.
After they left the room I hugged and hugged Pesachzon and let the tears cry. Pesachzon didn't say anything, only trembled quietly in my hands, "don't worry," I whispered in his ear, "I will save you."
At night I waited for dad to finish watching TV in the living room and go to sleep. And then I got up very very quiet and then snuck out with Pesachzon through the porch. We walked together in the dark for a long time until we reached a field with thorns.
"Pigs love fields," I said to Pesachzon as I put him on the ground in the field, "especially fields with thorns. You'll be happy here." I waited for an answer but Pesachzon didn't say anything, and when I touched his nose to say goodbye he just gave me a sad look. He knew that he would never see me again.
Hebrew to English: And the Rage Is Not Yet Subsided / Aharon Applefeld General field: Art/Literary Detailed field: Poetry & Literature
Source text - Hebrew והזעם עוד לא נדם | אהרון אפלפלד
פרק 1
שמי בּרוּנוֹ בּרוּמהַרט, ובילדותי גדעו את ידי הימנית. מאז מכנים אותי "האיש בלי יד", ועוד כינויים. בשעתו היו כינויים אלה מבעירים את חמתי, עכשיו הם מעוררים בי קצת שאט נפש ולא יותר. בני אדם הם קצרי השגה, ולא מתארים לעצמם כי ביד שמאל אפשר לעשות מה שעושים בשתי ידיים, ולעתים אפילו יותר. אוסיף: אנשים עם שתי ידיים נראים לי לעתים מגוחכים ביחסם המובן מאליו לחיים. אדם בלי צלקת הוא אדם בלי סבר, וכמוהו יש עדרים שלמים. בילדותי דמיינתי שיד תצמח לי, והיא תהיה חזקה יותר מהיד שנקטעה. בגיל עשר מחקתי מלבי אשליה זו. מאז אני מה שאני. אני שונא שמרחמים עלי. הרחמים הם סוג של אהבת עצמך. אדם הגון אינו מרחם על עצמו.
הקדמתי דברים אלה כדי שאיש לא יבוא אלי בטענות. אני לא משחק מחבואים. מה שיש לי לומר אני אומר. לפעמים אנשים לא מבינים אותי, או מפרשים את דברי שלא כהלכה. אני תמיד אני, ואני לא מתכוון להשתנות. לפָנים היה בי היצר להסביר ולפרש, להעמיד דברים על דיוקם, כמו שאומרים. עכשיו אין לי שמץ מזה. מאז צמצמתי את דיבורי יש לי נקודת תצפית חדשה: השתיקה. כבר למדתי, השתיקה היא מורה הדרך הטוב ביותר. בעניין זה פיתחתי שיטה שלמה: אני יכול לשתוק שבוע ימים. אנשים סבורים שאני מדוכא או שווה נפש. טעות בידם. אני פשוט מרוחק מהם. השתיקה מגביהה אותי, ואני יושב ומתבונן ובתוך כך גומע שנים ומקומות. את הצימאון הזה אין להרוות אלא בשתיקה נוספת. השתיקה היא האלכוהול שלי. אני שותה ושותה ונשאר צמא. לפעמים, אם להודות על האמת, מציפה אותי התשוקה הישנה לדבר ולהסביר, אך אני לא מתפתה.
אמש מלאו לי חמישים. פלא שהגעתי לגיל זה. הורי פחדו שלא אאריך ימים, אבל אני, מסתבר, נחוש הייתי בדעתי לחיות, והריני לפניכם.
הורי נִספו בגיל צעיר. קלסתר פניהם השתנה במרוצת השנים, אבל לא קרבתם. אהבתם, במיוחד לאחר שנפגעתי, לא ידעה שיעור. זו היתה אהבה עזה שעוטפת אותי עד עצם היום הזה. הם חיזקו את אמונתי בחיים שלאחר המוות. איני יודע בדיוק איזו צורה ילבשו חיים אלה, אני, על כל פנים, איני מפקפק בהם. לפני שנים, בחורף, ליד נהר קפוא, הרגשתי שחיי קרבים אל חייהם, ופעם אפילו ראיתי אותם - נכון יותר, את צלליהם - קרבים אלי. בשנים האחרונות הם אינם מָשים ממני. המוות הוא פחד התקוע בנפשנו כמסמר חלוד. עוד יתגלה, בבוא היום, שלא היה ולא נברא אלא משל היה.
בעניין זה, כבעניינים אחרים, היתה אשתי לשעבר אטומה לחלוטין. היתה ארצית יותר מן הסלעים. מה שעיניה לא ראו לא היה קיים. פעם אמרה לי, "אתה שבוי בדמיונות." לא האמנתי למשמע אוזני. אני, שניהלתי עסקים בגרמניה, הולנד, איי סנט ג'ורג', נאפולי, והיכן לא, אני, שמאות אנשים עבדו ברשת המסחרית שלי, אני, היא אומרת, שבוי בדמיונות. בנעוריה הלעיטו אותה בקלישאות ומאז הן נעוצות בראשה. המילה "אלוהים" הפחידה אותה כנראה תמיד. היא, כאמור, לא ראתה אלא מה שאישוניה הראו לה, אף לא מילימטר אחד נוסף. פעם הסברתי לה משהו על תחושות סמויות. היא הסתכלה עלי כאילו יצאתי מדעתי. מילים בלתי מובנות לה היו מטריפות את דעתה.
לאחר מכן חדלתי לדבר אליה. לפרקים היתה מתעוררת ומרצה באוזני את הקלישאות שקלטה בגימנסיה. לא ידעתי אם לרחם עליה או לבוז לה. במרוצת השנים פיתחתי כלפיה שוויון נפש הדומה לחירשות. כשהיתה מדברת הייתי משפיל את ראשי. מלבד הבעה אחת, שהיתה מצחיקה אותי, לא קלטתי ממנה דבר. חירשות, כבר למדתי, היא מום מועיל.
Translation - English And the Rage is Not Yet Subsided | Aharon Appelfeld
Chapter 1
My name is Bruno Brumehart and when I was a child my right arm was amputated. Since then they call me 'The man with no arm' and other names. These names used to consume me with rage; nowadays I feel naught more than a little contempt. Human beings are short sighted; they can't fathom the left hand alone mastering what they do with both hands and at times even more. I'll go even further: people with two hands seem to me ridiculous at times with their obvious attitude to life. A man without a scar is a man without a face, and there are herds and herds of them. As a child I imagined that I would sprout a new arm and that it would be stronger than the arm I lost. At age ten I eradicated this illusion from my heart. Since that day I am what I am. I loath being pitied. Pity is a form of self love. A decent man doesn't pity himself.
I open with this to avoid complaints. I don't play games of hide and seek. I say what I have to say. Sometimes people fail to understand me or they misinterpret what I say. I am always myself and I do not intend to change. In the past I had the urge to explain and clarify, to set the record straight as they say. Now I have none of that. Having minimized talk, I have a new perspective: wordlessness. I've learned that silence is the steadiest compass. And I have crafted an entire method of it: I can remain silent for a week. People imagine that I am depressed or indifferent. They're mistaken. I am simply distant from them. My silence elevates me and I sit and observe; and thereby I guzzle up years and distances. My thirst cannot be quenched but by another silence. Silence is alcohol to me. I drink and drink and remain thirsty. There are times, I admit, when I am flooded by that old desire to talk and to explain but I don't succumb to it.
I turned fifty yesterday. It's a marvel that I made it this far. My parents feared that I would not live long, but it would appear that I was determined to persist and here I am before you.
My parents perished at a young age. The passage of time altered their appearance but their dedication to me remained unaltered. Their love of me, especially once I was hurt, knew no bounds. It was a great love that ensconces me to this day. They strengthened my faith in the afterlife. I don't know quite what it will be like but I don't doubt its existence regardless. Years ago, in winter, beside a frozen river, I sensed that my life was nearing theirs and in one instance I even saw them - or their silhouettes to be precise - approach me. In the last few years they never leave my side. Death is a terror fixed in our heart like a rusted nail. It will transpire one day that it was never true; that it was only ever a fiction.
On this matter as well as others, my ex wife was entirely obtuse. She was more earthy than the rocks. Whatever her very own eyes never glimpsed was never in existence. Once she said to me "you are caught in dreams." I couldn't believe my ears. I, who had conducted business in Germany, the Netherlands, St. George Islands, Naples, and where not, I, who hundreds of people worked in my corporation, I, she says, am caught in dreams. She had been showered in cliches in her youth and they stuck in her head ever since. The word "god" had apparently always frightened her. As I said, she saw nothing beyond that which the pupils of her own eyes exhibited, and not one millimeter more. I explained once to her something regarding latent feelings. She looked at me as though I had lost my mind. Words she did not understand would drive her out of her mind.
After that I stopped talking to her. From time to time she would come alive and lecture before me the cliches that she picked up in high school. I didn't know if to feel pity for her or contempt. As the years went by I felt increasing indifference towards her that was akin to deafness. When she talked I would lower my head. Apart from one expression that would amuse me I registered nothing of her. Deafness, so I learned, is a useful defect.
Hebrew to English: Affidavit General field: Law/Patents Detailed field: Law: Contract(s)
Source text - Hebrew 1.
1.1 רכשתי/נו את הדירה מס. ________ בבניין מס. _____ בפרויקט "אמרי" (להלן: "הדירה") מחברת אמרי בניה בע"מ, על פי חוזה מכר מיום _____ (להלן: "החברה.
1.2 רכשתי/נו את הדירה מס. ________ בבניין מס. _____ בפרויקט "אמרי" (להלן: "הדירה") מחברת אמרי בניה בע"מ, על פי חוזה מכר מיום _________ (להלן: "החברהֿ.
2. מלאתי/נו את כל התחייבויותי/נו כלפי אמרי בניה בע"מ.
3.1 עד היום לא פרעתי/נו את ההלוואה/ות המובטח/ות ואני/ו מתחייב/ים לגרור ו/או להחזיר את ההלוואה/ות המובטח/ות במשכנתא/ות ו/או לסלקה בכל דרך
שהיא וזאת עד למועד __________ ולהמציא לאמרי בניה בע"מ את
כל האישורים הנדרשים לצורך כך ולצורך ביטול ההתחייבות שניתנה לרישום
המשכנתאות.
3.2 אני/ו מצהיר/ים כי סילקתי/נו במלואן את כל ההלוואה/ות המובטח/ות במשכנתא/ות על הדירה והנני/נו מצרף בזה את כל האישורים.
3.3 כמו כן, הנני/ו מצהיר/ים כי לא קיימת על הדירה כל משכנתא ו/או שעבוד ו/או משכון ו/או עיקול ו/או זכות אחרת כלשהי של צד ג', למעט זכויות הבנק נותן
הליווי הפיננסי בקשר לפרויקט, אם עדיין קיימות כאלה.
4. אני/ו מצהיר/ים כי אין לי/נו כל חובות ו/או משכנתאות הרובצות על הדירה.
5. אני/ו מתחייב/ים ומצהיר/ים בזאת כי כל האמור לעיל אמת ובכל מקרה הנני אחראי וחייב בתשלום ובסילוק כל חוב, שיעבוד, משכנתא, עיקול ו/או דרישה של צד ג' כלשהו בקשר
לדירה הנ"ל.
6. _______מכרתי/נו את הדירה הנ"ל לה"ה__________________ על פי חוזה מיום
7. זה שמי/נו וזו חתימתי/נו ותוכן תצהירי/נו אמת.
________________ חתימת המצהיר/ים
אני הח"מ, מאשר/ת בזאת כי ביום ________ הופיע/ה/ו בפני
____________ עו"ד, במשרדי ב ____________________מר/גב' ________________________, אשר זהיתי אותו/ה על פי תעודת זהות _______________ ולאחר שהזהרתי אותו/ה כי עליו/הם להצהיר את האמת וכי יהיה צפוי/ים לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה/ו כן, אישר/ו את
__________:נכונות הצהרתם דלעיל וחתם/מו בפני עליה. היום

Translation - English 1.
1.1 I/We acquired apartment No. ______ in building No. _____ in the project “Imri” (hereinafter: “the Apartment”) from Imri Construction Ltd under the sale agreement signed on ______________ (hereinafter: “the Company”).
1.2 I/We acquired apartment No. ______ in building No. _____ in the project “Imri” (hereinafter: “the Apartment”) from Imri Construction Ltd under the sale agreement signed on ______________ (hereinafter: “the Company”).
2. I/We fulfilled all my/our obligations towards Imri Construction Ltd.
3. For the purpose of acquiring the apartment I/we obtained (a) mortgage secured loan/s from the bank _________ , in the sum of __________ (____________).
3.1 To date I/we have not paid off the secured loan/s and I/we pledge to transfer and/or repay the mortgage secured loan/s and/or prepay it by any means until the date _____________ and to produce for Imri Construction Ltd. all necessary approvals for this purpose and for the purpose of eliminating the liability given for registering the mortgages.
3.2 I/We declare that I/we have eliminated in their entirety all mortgage secured loan/s on the apartment and I hereby enclose all the certificates.
3.3 Likewise, I/we hereby declare that the apartment does not have any mortgage and/or pledge and/or collateral and/or foreclosure and/or other rights of any third party, except for the rights of the bank that has provided financial assistance in connection with the project, if such still exist.
4. I/We declare that I/we have no debts and/or mortgages that rest on the apartment.
5. I/we hereby warrant and declare that the statements above are true and that in any case I am accountable and responsible for payment and redemption of any debt, lien, mortgage, pledge and/or demand of any third party in connection with the abovementioned Apartment.
6. I/we sold the abovementioned Apartment to the honorable ______________ pursuant with contract dated ______________.
7. This is my/our name/s and this is our/my signature and the content of my/our affidavit is truth.
Signature of Declarants_________________
I, the undersigned, hereby confirm that on date ______________, Mr./Mrs. ________________, who I identified according to ID number ______________, appeared before me, ___________ Lcc, in my offices at_________________ and after I cautioned him/her that he/she must state the truth and that he/she shall be subject to the penalties prescribed by law should he/she fail to do so, he/she confirmed the validity of the above affidavit and signed it before me today:______________________
More
Less
Experience
Years of experience: 25. Registered at ProZ.com: Sep 2015. Became a member: Sep 2015.
Credentials
Hebrew to English (Institute of Translation and Interpreting, verified) Hebrew to English (Israel Translators Association, verified) Hebrew to English (Israel Translators Association)
Hebrew-English translator specialising in: Academic, Medical, Legal and Literary translation.
Native English speaker. Working professionally for over 20 years.
Israeli by birth, living in London and New York since infancy. Thoroughly bilingual, speaking both languages to a very high standard, with an MA in Creative Writing from the University of East Anglia, Norwich, UK.
Committed to accuracy and excellence. Provide finely-honed translations, carefully formatted to reflect the source document.
Please feel free to request that I complete a test translation - I would be more than happy to do so.
Member since Sep '15
Expertise 
Portfolio 